איך אנו הורים וצוות, יכולים לעזור לילדים בפרידה?
לעיתים רבות קשה לילד שלנו להיפרד מאיתנו בגן, וזה עלול להפוך את הבוקר למתסכל ומלחיץ עבורכם ההורים (הילד בדרך כלל נרגע אחרי כמה דקות, אבל ההורים שעזבו את ילדם בוכה נשארים לפעמים בתחושה לא טובה). ראשית, כהורים יעזור לנו לדעת שאנו לא לבד, ושנושא זה אינו פשוט, הוא מורכב וטעון ולכן חשוב להיות מודעים לקשיים ולהיערך אליהם במידת האפשר.
חשוב להבין שהקושי בפרידה הוא בדרך כלל טבעי ולגיטימי, גם לנו המבוגרים לא תמיד קל לעזוב בבוקר את בן הזוג, הילדים והבית, למרות שאנחנו נהנים בעבודה.
שיח על חששות וקשיים עשוי להביא להפחתתם. תכנון הצעדים הבאים בעזרת ידע תומך, עשוי ליצור תחושת וודאות וביטחון אצל ההורה – תחושות אשר יעברו אל הילד ויכולות לסייע לו בפרידה.
כיצד משפיעה התנהגותנו על תגובת הילדים? מה נוכל לעשות?
> חשוב מאוד: לתת מקום, תשומת לב וזמן לפרידה – להיות עסוקים בילד במידת האפשר. לא להפוך זמן זה לברורים, שיחות עם הורים/ צוות, אלא להיות עם הילד.
ניצור גבולות קבועים וברורים על מנת להביא לתחושת וודאות, להפוך את הפרידה לידועה מראש ומוכרת ולהקנות תחושת ביטחון:
> ליצור את הפרידה כטקס קבוע
למשל משחק עם הילד ואז פרידה, נשיקה וחיבוק, "אווירון" לאחד מאנשי הצוות, ליווי הילד את ההורה לדלת, נשיקה מבעד לחלון, וכד'.
טקס קבוע, ממש כמו שיגרת היום הקבועה בגן, מקנה תחושת וודאות לקראת הבאות, ומכאן יוצר ביטחון ורגיעה.
הימים הראשונים הם הזמן למצוא ביחד עם הילד טקס שיתאים לו. אפשר ביוזמת ההורה, אפשר בהתייעצות עם הילד וכדומה.
חפץ מעבר צנוע, סמלי וקטן (שיזכיר לילד את ההורה ואת הבית) עשוי לעזור.
> ליצור וודאות
ע"י שיח לפני ההגעה לגן על העומד להתרחש – "היום נשחק ביחד לפני שניפרד…",
"היום אין לנו זמן לשחק ביחד כי אמא מאוד ממהרת ולכן ניפרד היום בלי משחק" וכדומה.
(זאת במידה ויש שיבוש בסדר/ בטקס הקבוע).
> לקיים את הפרידה בתוך הגן
או על יד הדלת, כאשר אחד מאנשי הצוות יודעים ופנויים לקבל את הילד.
רגע הפרידה – כיצד?
ליצור קביעות במעשה ואחידות בין הנאמר למעשה על מנת לא לבלבל את הילד. קביעות ואחידות יעבירו מסר וידיעה שמה שההורה אומר הוא עושה. בדרך זו, הילד יהיה פנוי לעיסוקיו בגן ולא לניסיונות להשאיר את ההורה. ניסיונות אלה כושלים בסופו של דבר- מה שמגביר את תחושת התסכול, העצב, הכעס- ומגדיל את קושי הפרידה.
חוסר אחידות בין הנאמר לנעשה מביא את הילד לבלבול, לחוסר שקט– "עד כמה אצליח להשאיר היום את אבא/אמא בגן…". בדיקת הגבולות- כחלק מבדיקת כל הגבולות, היא בסיס לאמון- "עד כמה יעזרו לי? ישמרו עלי? עד כמה אצליח בפרידה?".
מרגע שנאמרת לילד אמירת הפרידה ("עכשיו אני הולכת", "בוא נפרד עכשיו", "אבא הולך עכשיו וישוב בצהריים" וכדומה)- חשוב לבצע את הפרידה בסמוך לה גם במקרה בו הילד בוכה ומתקשה. כאשר הילד בוכה- מייד לבקש עזרה מהצוות, למסור את הילד וללכת.
כאשר הולכים הם מוסרים לילד מסר סמוי: "אני מאמין בך ויודע שתצליח להסתדר גם בלעדי".
גם אם יופגן קושי בפעמים הראשונות – על ההורה להיות אמיץ ונחוש ואיתן בדעתו.
לאחר כמה פעמים, הילד ילמד שההורה נוהג באופן קבוע שלא ניתן לשנותו. בהמשך הקביעות הזו – תהיה לוודאות, ותאפשר מקום לרגיעה ולביטחון. הצלחת ההורה בהצבת גבול, ביצירת אמון של הילד בו ע"י אחידות בין הנאמר לנעשה ובקביעות- תביא בהדרגה ליכולת של הילד להיפרד- ולתחושת יכולת.
מה לא לומר:
"הבטחת לי בבוקר…", "דיברנו על זה בבית"- להימנע מיצירת תחושת אשם או כישלון בילד. לשדר אמפטיה, הבנה ואמון בילד, לצד היותכם החלטיים ונחושים.
חשוב למסור את הילד ולא לתת לאיש הצוות לקחת אותו מבין זרועות ההורה. כך ההורה מתאמן על ביצוע הניתוק – הפרידה, והילד מרגיש ששני הצדדים – ההורה והצוות תומכים בו, עוזרים לו ומאמינים בו שיוכל להסתדר. הילד יחוש בביטחון ההורה כאשר הוא יימסר על ידו ולא יילקח ממנו.
- הורה שילדו בוכה – נשמח לשוחח עימו טלפונית כעבור זמן מה ולדווח לו על מצב הילד.
- לא ניתן לחסוך את הכאב מהילד או הילדה. הם יפגשו עם סוג זה של כאב פעמים רבות בחייהם. הפרידה היא סוג של מיומנות. התרחקות והיפרדות- תהליך של גדילה ועצמאות.
חשוב לזכור:
- הילדים שונים זה מזה, וכך גם חוויית הפרידה מההורה שונה מילד לילד..
- בדרך כלל הילד נהנה בגן למרות שלפעמים קשה לו להיפרד מאיתנו בבוקר. אנחנו כמבוגרים צריכים לכבד את הקושי שלו ולדעת להכיל אותו.
בהצלחה לכולנו ושנה טובה! צוות גני 'עופרים'
כתבו: יעל איזק וניצן שדה
